לכל סגנון מוסיקלי יש את הקצב, המרקם וצורת העיבוד הייחודיים לו. ולכל סגנון יש גם את ה"משהו" הנוסף שלא ניתן להגדרה, אך כה בולט כשהוא חסר! אנו קוראים לזה ה"גרוב". לא מדובר בלשיר את התווים כמו שהם כתובים בפרטיטורה: ה"גרוב" כלל לא נמצא בתווים. מדובר בניואנסים כמו לשיר "לייד באק" (קצת באיחור לפעימה) או דווקא להקדים, לגלוש אל תוך הסינקופה או דווקא לתקוף אותה, להגות את המילים בבירור או דווקא למרוח ... בסדנה זו, נבחן את האספקטים הללו באמצעות שניים מעיבודי לשירים אמריקאים אהובים: "בלו מון" (רוג'רס/הארט) ו"קצב משגע" (גרשווין/גרשווין/א. רבין).